06
אפר

החלטות ביהמ”ש בעניין מימוש ערבות של דמי שכירות בתקופת הקורונה


מתן צו מניעה למימוש ערבות בהסכם שכירות נוכח מגיפת הקורונה ככוח עליון חסר תקדים המהווה “סיכול שמשמעותו בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל”א.

ביהמ”ש השלום י-ם

ת”א 10815-04-20 טוראי קליבר בע”מ נ’ די.ג’יי. אסושיאטס, אינק. ואח’

בפני     כב’ השופטת בלהה יהלום

בקשה לסעד דחוף של מתן צו מניעה זמני למימוש ערבות בנקאית

-*-*-*-

הנושא: מתן צו מניעה למימוש ערבות בהסכם שכירות נוכח מגיפת הקורונה ככוח עליון חסר תקדים המהווה “סיכול שמשמעותו בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל”א.

העובדות:

  1. המבקשת היא חברה המפעילה מסבאה במקרקעין השייכים למשיבה במסגרת הסכם שכירות. המבקשת לא שילמה דמי שכירות לחודש אפריל 2020 בתאריך המיועד ומשכך המשיבה הודיעה כי תפעל למימוש הערבות הבנקאית אשר ניתנה במסגרת הסכם השכירות תוך 7 ימים.
  2. המבקשת עתרה לסעד דחוף של מתן צו מניעה זמני למימוש הערבות הבנקאית, על בסיס הבקשה ניתן צו ארעי וההחלטה ניתנה לאחר שפתרון ביניים שהוצע על ידי ביהמ”ש לא נתקבל.
  3. המבקשת טוענת כי המציאות הנוכחית אשר נכפתה על המשק בשל החשש להתפשטות נגיף הקורונה היא חסרת תקדים בכל שנות קיום מדינת ישראל ומערכת המשפט. המבקשת מנועה מהפעלת העסק והגעה אליו בשל הגבלות התנועה אשר הוכרזו על ידי הרשויות.
  4. מצב זה מהווה “סיכול” כמשמעו בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשלא-1970, אשר יש בו לפטור את המבקשת מהתחייבויותיה.
  5. בנוסף טוענת המבקשת כי על פי הסכם השכירות עם המשיבה, על המשיבה להתריע 14 ימים בטרם מימוש הערבות הבנקאית, והאחרונה הודיעה רק 7 ימים בטרם פעולת המימוש.
  6. המשיבה מבקשת כי ביהמ”ש ימנע את מימוש הערבות עד להתבהרות המצב העובדתי והמשפטי במסגרת ההליך העיקרי שיתנהל בין הצדדים.
  7. המשיבה מתנגדת לעצם פניית המבקשת שכן, בהסכם השכירות קיים סעיף בו מוותרת המבקשת על זכות בקשה לצו מניעה זמני או קבוע נגד המבקשת בכל הנוגע למימוש בטחונות. משכך מנוע ביהמ”ש מלדון בנושא בכלל. לעניין 14 ימי התרעה בטרם המימוש, טענה המשיבה כי מכיוון שהמבקשת הודיעה שאין בכוונתה לשלם את דמי השכירות, אין טעם בהמתנה של 14 יום אשר נועדו לתקן את המצב.
  8. המשיבה טענה בנוסף כי במקרה וניתן לפצות את המבקש בכסף, לא נוהג ביהמ”ש להעניק סעד זמני (פרק י-ם) 719-07-15 21.7.15), ובמקרה זה המבקשת אינה נוהגת בתום לב שכן חוזה השכירות עתיד להסתיים במאי ומדברי המבקשת עולה כי לא תוכל להשיב את המושכר לקדמותו תוך הפניה להליך נוסף המתנהל בין הצדדים בבית המשפט.

נפסק:

  1. ביהמ”ש מצא לנכון לקבל את הבקשה ולתת למבקשת צו מניעה זמני. אמנם, ערבות אוטונומית היא כלי חשוב אשר בא להבטיח את המוטב לקבל את כספי הערבות וקיים סעיף בהסכם השכירות השולל את יכולתה של המבקשת לצו מניעה, אולם המשיבה הודתה כי פעלה למימוש הערבות ללא הקפדה של מנין הימים שנקבעו. להתנהלות זו חומרה יתרה בשעת חירום ובימי חג הפסח אשר יצרו “כפל פגרה” בחישוב של 14 הימים למימוש הערבות.
  2. הימים אינם ימים רגילים, בישראל יש למעלה מ 13,000 חולים, שגרת החיים במדינות רבות בעולם הופסקה, כאשר מסעדות סגורות למעלה מחודש עד להודעה חדשה, כך שהמשיבה אינה יכולה לנהל את עסקיה בשום צורה שהיא. במקרה כזה, ניתן לפחות היה לצפות מהמבקשת לפעול על פי הסכם השכירות מכוחו מבקשת לממש הערבות.
  3. לאור אי פעולת המשיבה בהתאם לתנאי ההסכם לעניין מסירת התרעה של 14 ימים, במיוחד לאור החג אשר יתכן וייחשב כפגרה, ביהמ”ש נעתר לבקשה.
  4. מימוש הערבות יעוכב עד להכרעה בהליך העיקרי בין הצדדים ואין בו לקבוע עם מצב החירום הנוכחי מהווה סיכול באופן גורף שכן זו שאלה הדורשת דיון משפטי ציבורי נרחב.