רע”א 8038/20 ב.ר.ן יזמות והשקעות בע”מ נ’ חיים ומשה מנגד בע”מ (בפירוק))

בפסק הדין בעניין ב.ר.ן קובע בית המשפט העליון (כבוד השופט מינץ), כי קיימת סמכות לבית המשפט ואף לבורר הדן בהליך פירוק לקבוע גמול מיוחד ל”נושה יעיל” או “נושה פעיל”, כלומר, נושה שהשקיע את מרצו או את הונו להגדלת נכסי חייב או חברה בהליך חדלות פירעון, באופן שגם הוא וגם הנושים האחרים הפיקו תועלת ממאמציו.

בית המשפט מבהיר כי מדובר בחריג מעקרון השיוויון בין הנושים ולכן הוא כפוף לסייגים ובהם: לא כל נושה פעיל זכאי לגמול מיוחד על עמלו, ולמשל נושה “מקצועי” (כגון בנק) או רשות ציבורית, שמצופה מהם לסייע בכל מקרה אינם זכאים לגמול מיוחד; יש לוודא כי הנושה יפעיל רק אמצעים סבירים וכשרים על פי הדין; בעל התפקיד צריך להצטייד מראש באישור בית המשפט לפני שיאשר את הגמל; שיעור הגמול צריך להיקבע מראש, כדי לוודא כי הוא סביר; ויש לערוך דיון בגובה הגמול.

באשר לשאלת גובה הגמול נקבע כי שיעור הגמול צריך להיגזר מהסכום שהצליח הנושה להעשיר בו בפועל את הקופה, וכי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו אף שבית המשפט מפרט רשימה (לא סגורה) של שיקולים שניתן לקחת בחשבון, כגון היקף העבודה והמאמץ שהושקעו; הסכום שנזקף לקופה; שיעור הסכום מתוך מסת הנכסים הכללית; מהות הנושים האחרים; ועוד.

בפסק הדין קביעות חשובות נוספות, בין היתר לעניין סמכות בעל תפקיד להעברת תביעת חוב בהליך פירוק למסגרת של בוררות, והיקף סמכותו של הבורר לפסוק גם בסוגיית הגמול.

מדובר בפסק דין חשוב, אשר צפוי לדרבן נושים ליטול תפקיד אקטיבי יותר בהליך הכינוס וצפוי לעורר עוד שאלות רבות ומורכבות.